עמיר נ' אשל הירדן יזום ובנין בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה בסך 124,822 ₪ לפיצוי בגין ליקויי בניה בדירה שרכשה התובעת מהנתבעת, חברה קבלנית.

רקע עובדתי

ביום 4.7.02 נחתם בין הצדדים חוזה שבמסגרתו רכשה התובעת מהנתבעת דירה בכרמיאל (להלן: "הדירה").

ביום 25.5.04 הודיעה הנתבעת לתובעת על אכלוס הדירה.

ביום 10.8.04 נמסרה הדירה לתובעת.

התובעת פנתה למהנדס אליעזר גוכמן (להלן: "גוכמן") על מנת שיבחן קיומם של ליקויים וחוסרים בבניית הדירה. ביום 13.3.06 ניתנה חוות דעתו של גוכמן (נספח ב' לכתב התביעה), שלפיה בדירת התובעת ליקויים שעלות תיקונים נאמדת בסכום של 50,710 ₪ בתוספת מע"מ. גוכמן אף ציין כי מדובר בעלויות עבור קבלן ראשי, ואם יבוצעו העבודות על ידי קבלנים מזדמנים צפוי שעלות התיקון תהיה גבוהה בשיעור של עד 25%-30%. עוד ציין גוכמן בחוות הדעת, כי אם לא ימצאו אריחים באותם גוון וטקסטורה, יהיה צורך להחליף משטחים שלמים.

ביום 21.7.10 הגישה התובעת תביעה זו.

לכתב התביעה צרפה התובעת גם חוות דעת של שמאי המקרקעין אלי סידאוי (להלן: "סידאוי") מיום 14.1.07 (נספח ג' לכתב התביעה), שלפיה נגרמה לדירה ירידת הערך בסך 8,500 דולר נכון ליום ביקורו בנכס, 29.12.06.

לאחר הגשת התביעה בדקה הנתבעת את הדירה באמצעות המהנדס אורי ארידור (להלן: "ארידור"). בדו"ח שהוגש מטעמו ביום 20.2.12 (נספח ב' לכתב ההגנה) שלל ארידור את מרבית הליקויים הנטענים בחוות דעתו של גוכמן, והצביע על מספר ליקויים מינוריים, אשר ניתנים לתיקון במהלך יום אחד ללא צורך בפינוי הדיירים.

הצדדים הסכימו על מינויו של המהנדס רפי גיל (להלן: "גיל") כמומחה מטעם בית המשפט. בהתאם להסכמה זו מיניתי את גיל כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מצא גיל ליקויים בדירה שעלות תיקונם נאמדת בסכום של 15,650 ₪ בתוספת מע"מ. עוד ציין, כי אם העבודות יתבצעו על ידי קבלנים מזדמנים מטעם התובעת, עלותם תהא גבוהה ב-30% מעלות האומדן (להלן: "תוספת קבלן מזדמן"). גיל שלל את הנטען בחוות דעת סידאוי בדבר ירידה בערך הדירה.

הצדדים הגיעו להסכמה אודות הגשת סיכומים בכתב על סמך החומר שבתיק בית המשפט.

דיון והכרעה

הצדדים מקבלים את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לגבי עלות תיקון הליקויים בדירה. עם זאת הם חלוקים ביניהם במספר נושאים: האם חבה הנתבעת בפיצוי או שמא יש לדחות את התביעה הואיל ומדובר בליקויים שהיו במסגרת האחריות והתובעת לא התריעה עליהם; ככל שיוחלט כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הליקויים - חיוב הנתבעת לשלם תוספת קבלן מזדמן; חיוב הנתבעת לשלם פיצוי בגין עוגמת נפש; חיוב הנתבעת לפצות את התובעת בגין איחור במסירת הדירה; וחיוב הנתבעת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.

האם חבה הנתבעת בפיצוי ומה שיעורו?

התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום עלות תיקון הליקויים כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט בצירוף 30% מהסכום בגין תוספת קבלן מזדמן. לטענתה לנוכח התנהלות הנתבעת, שלא תיקנה את הליקויים על אף פניותה אליה, היא איבדה את זכותה לתקן את הליקויים בעצמה.

מנגד טוענת הנתבעת כי כעולה מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, רובם המכריע של הליקויים, שהינם מינוריים, היו ניתנים לגילוי במסגרת שנת הבדק ושנות האחריות. הנתבעת תיקנה ליקויים בדירה בשנת 2004 ומאז לא פנתה אליה התובעת. הואיל והתביעה הוגשה בשיהוי רב, כשש שנים ממועד מסירת החזקה בדירה, והואיל והתובעת לא התריעה בפני הנתבעת על הליקויים ולא נתנה לה הזדמנות לתקנם במועדים שנקבעו בחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, יש לדחות את התביעה. לחילופין יש לפצות את התובעת בעלות תיקון הליקויים כפי שנקבע בחוות דעת המומחה גיל, ללא תוספת קבלן מזדמן.

התובעת טוענת, כאמור, כי היו פניות מצדה אל הנתבעת לגבי הליקויים נשוא התביעה. דא עקא כי התובעת לא הגישה כל ראיה לטענתה זו. בסעיף 17 לכתב התביעה ציינה התובעת כי היא מצרפת אישור משלוח בדואר רשום של חוות דעת גוכמן אל הנתבעת. ואולם אישור כזה לא צורף. לפיכך אני מעדיפה את גרסת הנתבעת, כי התובעת לא פנתה אליה בנוגע לליקויים עד להגשת התביעה. ואולם איני סבורה כי הדבר מצדיק לשלול מן התובעת לחלוטין פיצוי בגין הליקויים בדירה, שעליהם עמד מומחה בית המשפט בחוות דעתו. התובעת רכשה מן הנתבעת דירה חדשה, וזכותה לקבלה ללא ליקויים כלשהם. גיל נתן דעתו בחוות הדעת לפרק הזמן הארוך שחלף מאז מסירת הדירה, ולא הכיר בליקויים הנובעים מחלוף זמן זה. לפיכך מן הדין לחייב את הנתבעת בעלות תיקון הליקויים, ולא לדחות את התביעה.

יחד עם זאת, הואיל ותובעת לא נתנה לנתבעת הודעה על הליקויים והזדמנות לתקנם, אין מקום לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בסכום העולה על עלות תיקון הליקויים אילו הייתה הנתבעת מתקנת אותם בעצמה, דהיינו אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום תוספת קבלן מזדמן.

התוצאה הינה כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין הליקויים בסך 18,310 ₪.